https://www.mahut-israel.org הישארו מעודכנים בכל הנוגע לעולם החוסן הארגוני. בלוג שפונה למנהלים בחברות פרטיות וציבוריות, ולאנשי טיפול וייעוץ. https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/-D7-A2-D7-99-D7-A6-D7-95-D7-91--D7-9C-D7-9C-D7-90--D7-A9-D7-9D--281-29.png https://www.mahut-israel.org https://www.mahut-israel.org/spiritualcare ליווי רוחני - נעים להכיר, הוא תחום חדש ולא מוכר בארץ, שהעוסקים בו (Spiritual Care Providers) מלווים אנשים החווים משבר ואובדן. אנחנו, מהו"ת ישראל, ערכנו השנה הכשרה חדשנית לליווי רוחני-אמוני יחד עם המדרשה בבר אילן וארגון רבני צהר. בהכשרה, המלוות הרוחניות הוכשרו להתמודדות עם מצבי משבר בקהילה שלהן, ליווי אובדן ושכול, וליווי אנשים לקראת סוף חייהם. ד"ר נעמה סט מובילה את ההכשרה לליווי אמוני במדרשה באוני' בר אילן. נוסף לתפקיד זה, היא סגנית ראש המדרשה, רבנית קיבוץ סעד וחברת הנהלה בארגון רבני צהר. פגשתי אותה לשיחה קצרה על ההכשרה. <div data-rss-type="text"> <p> <span> ליווי רוחני - נעים להכיר, הוא תחום חדש ולא מוכר בארץ, שהעוסקים בו (Spiritual Care Providers) מלווים אנשים החווים משבר ואובדן. אנחנו, מהו"ת ישראל, ערכנו השנה הכשרה חדשנית לליווי רוחני-אמוני יחד עם המדרשה בבר אילן וארגון רבני צהר. בהכשרה, המלוות הרוחניות הוכשרו להתמודדות עם מצבי משבר בקהילה שלהן, ליווי אובדן ושכול, וליווי אנשים לקראת סוף חייהם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ד"ר נעמה סט מובילה את ההכשרה לליווי אמוני במדרשה באוני' בר אילן. נוסף לתפקיד זה, היא סגנית ראש המדרשה, רבנית קיבוץ סעד וחברת הנהלה בארגון רבני צהר. פגשתי אותה לשיחה קצרה על ההכשרה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> נעמה, איך הגעת לעסוק בליווי רוחני? </span> </p> <p> <span> <span> כבר למעלה מעשור שמשפחתנו מתגוררת בקיבוץ סעד, באזור עוטף עזה. בעלי הוא רב הקיבוץ ותפיסת התפקיד שלנו היא תפיסת תפקיד זוגית. במהלך השנים ליווינו באופן אינטואיטיבי יחידים, זוגות ומשפחות במצבי משבר. לפני כ-6 שנים עברנו יחד קורס ליווי רוחני של "עשה לך רב" שהותאם לתפקיד של הרב והרבנית בקהילה. הקורס הקנה לנו כלים ושפה מדויקת יותר לגשת וללוות את אנשי הקהילה שלנו במצבי משבר. </span> </span> <span> מאז התחיל להתגבש אצלי חלום להקנות את שפת הליווי הרוחני לעוד נשים ואנשים </span> <span> .  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> במדרשה לומדות בעיקר סטודנטיות צעירות שרוצות להעמיק בעולם התורה. לצד הלימודים, חיפשנו אפיק השפעה ותרומה לקהילה. לכן פנינו אליכם. גיבשנו קבוצה איכותית ובעלת השפעה של נשים, ויצרנו קורס שמועבר ע"י מנחות של מהו"ת ואנשי ונשות תורה מהמדרשה ומ"צהר". <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/N_F_0498.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> <span>  </span> מה הערך שאת מוצאת בליווי רוחני? </span> </p> <p> <span> <span> אני מאמינה שליווי רוחני מסייע למְלַווה ולמְלֻווה למצוא משמעות עמוקה יותר לחיים. תחושת משמעות מעצימה את כוחותיו הפנימיים של האדם ומאפשרת להתייחס להתמודדות לא רק כמשבר אלא גם כאתגר ש"יש בכוחי להתמודד איתו ולצמוח ממנו". </span> </span> <span> בקורס הייחודי שלנו אנחנו עוסקות בפילוסופיה יהודית, תנ"ך והלכה כמקורות לחוסן. </span> <span> <span> מקורות שנמצאים בבסיס הזהות היהודית שלנו מייצרים תחושה של שייכות. התחושה הזו מעצימה את כוחותיו הרוחניים של המתמודד והסובבים אותו. </span> </span> <span> כדי להדגיש את התוכן היהודי הייחודי שינינו את השם המקובל מליווי "רוחני" לליווי "אמוני".  </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה הקשר בין ליווי אמוני לחוסן? </span> </p> <p> <span> <span> אני חיה באזור שחווה מצבי דחק לאורך זמן. ראיתי שעולמות תוכן של רוח, משמעות וזהות ממקורות רוחניים מחזקים את תחושת התקווה של אנשים. כך הם מצליחים להתמודד טוב יותר עם העומס הרגשי בשגרה ובחרום. </span> </span> <span> אני לא אשת טיפול. אני מגיעה מעולם המשפט. דווקא בגלל זה אני מבקשת להעצים את שפת הליווי הרוחני בקהילה ולא רק בקליניקה. אלו תכנים וכלים שיכולים לחזק חוסן בקהילות ולא רק בפרטים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%94+%D7%A1%D7%98.jpg" alt="נעמה סט"/> <span> </span> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> המשתתפות בהכשרה לומדות לתמוך באנשים אחרים במצבי משבר, אבל מה בהכשרה מקנה להן חוסן לעצמן? </span> </p> <p> <span> <span> המשתתפות בקורס מגיעות מעולמות תוכן שונים - נשות טיפול, נשות חינוך ונשים שעוסקות במקצועות הרפואה השונים. כל אחת הגיעה עם "ארגז כלים" שונה, וההכשרה הביאה להן התייחסות פסיכולוגית-רגשית לאובדן, וכלים מעולמות התוכן היהודיים. </span> </span> <span> כולן הגיעו מתוך תחושת שליחות – להיות כתובת בקהילה לאנשים החווים שכול ואובדן. </span> <span> <span> הקורס עוסק בנושאים לא פשוטים והשיח במהלך הקורס מאפשר "לגעת" בפרידה, מוות, סבל וייסורים. מתוך אלו ניתן "לגעת" גם במשמעות ותקווה. </span> </span> <span> המשתתפות מקבלות אומץ לגשת לנושאים הכואבים, וגם כלים של הקשבה, הכלה וחוסר שיפוטיות. </span> <span> <span> הידע שהן רכשו והכוח של הקבוצה מעצימים את החוסן האישי ואת המוכנות לתפקיד. כמו כן, המרצים המצוינים שלנו ימשיכו להוות כתובת לבוגרות כשיתחילו להיות מלוות אמוניות. הקורס שלנו אינו קורס טיפולי מקצועי. לכן, הידע המקצועי של מהו"ת ישראל נחוץ לנו גם בשלב העשייה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%94-fb17c07e.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> <span>  </span> איך את רואה את התפתחות עולם הליווי האמוני בשנים הבאות? </span> </p> <p> <span> מחזור ב' יפתח אי"ה בסמסטר ב' של שנה"ל הבאה ומתוכננים שיתופי פעולה נוספים שירחיבו את מעגל הלומדות ומעגלי העשייה. יש ערך רב להנחלת השפה של הליווי בקהילה. האדוות יווצרו אט אט והחשיפה לתכנים, לשפה ולרוח תתרחב. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ואיך את מסכמת את ההכשרה? </span> </p> <p> <span> למדתי להכיר נשים נפלאות שמוכנות לעמוס על שכמן אתגר רגשי-אמוני כדי להיטיב למי שזקוק לכך. למדתי על כוחה של קבוצה שיש בה אמון וכנות. הכרתי עוד תפיסות פסיכולוגיות והתייחסויות אמוניות לסוגיות חיים מאתגרות. </span> </p> <p> <span> <span> יש רגע אחד שזכור לי במיוחד. רגע שבו נפלה עליי ההבנה שכל בני האדם נתקלים במשברים. אבל, </span> </span> <span> לרובם המוחלט יש כוחות ריפוי טבעיים שמשתממשים אם הם נמצאים בסביבה מיטיבה ולא שיפוטית. </span> <span> <span> </span> </span> <span> כמה חשוב שיהיו אנשים פשוטים וטובים באמצע הדרך! </span> <span> <span> הלימוד הזה הכניס בי משב-רוח של תקווה ואופטימיות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <span> בהכשרה זו היו שותפות מטעם מהו"ת ישראל: מרים שפירא ראשת מהו"ת ישראל, חפצי קיגל ושרית צור. </span> </span> <span> <span> ניתן לקרוא </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/1945863688987773/posts/3210822422491887/" target="_blank"> כאן </a> <span> <span> על שיחה ששרית צור קיימה עם המשתתפות על ההבדל בין רחמים לחמלה בתפקידן. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עמותת מהו"ת ישראל מציעה לארגונים, קהילות ועסקים מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אנו תופרים מענה מותאם אישית לצרכי הלקוח. מוזמנים לברר על פעילתנו באתר, בדף הפייסבוק, או ליצור איתנו קשר </span> <span>   </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> לשיחת ייעוץ אישית. </a> </p> </div> Wed, 27 Jul 2022 06:05:51 GMT https://www.mahut-israel.org/spiritualcare thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/posttrauma <div data-rss-type="text"> <p> <span> החיים לצד בן זוג עם פוסט טראומה אינם פשוטים. הסובלים מהפרעה זו, נוטים לחוש רוגז והתפרצויות זעם, עייפות, בדידות ועוד. אולם, ישנן נשים שבוחרות לחיות עם האהוב שלהן למרות הקושי. ד"ר חוה וייס, מומחית במהו"ת לטיפול בטראומה ואובדן, ליוותה בחודשים האחרונים קבוצה של נשים שכולן בנות זוג של גברים פוסט-טראומטים מתקופת שירותם הצבאי. הקבוצה הוקמה בשיתוף פעולה עם מרכז חוסן שומרון, ונפגשה אחת לשבוע למפגשי עיבוד באמצעות מוזיקה, אמנות, תנועה ושיחה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> חוה, מה הקשיים שמאפיינים אנשים בעלי פוסט-טראומה?  </span> </p> <p> <span> בין השאר, הם סובלים ממחשבות חודרניות בלי קשר לסיטואציה. כלומר, הם יכולים לנסוע באוטובוס ולשמוע ברדיו שיר עליז ושמח. אם השיר מתקשר איכשהו לטראומה, הוא יוביל למחשבה חודרנית. הם גם סובלים מעוררות יתר, רגזנות, התקפי זעם, חוסר שקט, קושי בריכוז. לכן לעיתים הם יתקשו להתמיד בעבודה קבועה והאווירה בבית תהיה מתוחה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אדם שסובל מפוסט טראומה נמנע מפעולות שעלולות להזכיר את הטראומה. לצערנו, יכולה להיווצר הימנעות מדברים כה רבים בחיים עד כדי תחושה של הימנעות מהחיים עצמם. הם גם חושבים מחשבות שליליות על עצמם. האדם הפוסט טראומטי מאשים את עצמו, חושב על עצמו מחשבות שליליות ומשליך אותן גם על הסובבים אותו. לעיתים קרובות יש לו מחשבות אובדניות. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה ההשפעה של החיים לצד פוסט-טראומטי?  </span> </p> <p> <span> המשפחה החיה לצד הפוסט טראומטי, לעיתים קרובות נזהרת לא להפריע, לא להרגיז, לא לעורר. הפוסט טראומטי משליך על בת זוגו ועל הילדים את כל הקשיים שלו ומאשים אותה ואותם. יש לו מצבי רוח משתנים, לא ברורים ולא צפויים. כל מעבר ושינוי משפיע עליו ועל המשפחה לרעה. חלקם הגדול לא אוהבים לצאת מהבית, לצאת לטייל, לשבת בשולחן שבת. הילדים יודעים שאבא כועס וצועק, לא תמיד מבינים מדוע, ולעיתים חשים שזו אשמתם. החיים לצד פוסט טראומטי מעוררים צורך </span> <span> <span> </span> </span> <span> להסתיר מפני הסביבה את המתרחש בבית, לתרץ תירוצים מדוע הבעל לא מגיע לאסיפות הורים, למסיבות של הילדים, לאירועים משפחתיים וכד'. חלק גדול של הנשים שחיות לצד בעל פוסט טראומטי, לוקחות על עצמן את עול הבית (כלכלה, חינוך הילדים, ניהול הבית וכד'). <span>  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/IMG-20220717-WA0020.jpg" alt=""/> <span> </span> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> איזה תהליך חוויתן יחד בחודשים האחרונים? </span> </p> <p> <span> התהליך היה מאוד מרגש. הנשים הרגישו שבקבוצה יש מי שמבינה אותן, חווה אותן. הן לא הרגישו שהן צריכות להתנצל. הן הרגישו נורמליות בסיטואציה לא נורמלית. עיבדנו את מה שהן עוברות אך גם עבדנו על החיבור לכוחות והתמיכה. היה בכי אך גם צחוק ושמחה. הן קראו לפוסט טראומה "פסטרמה" ותמיד השם העלה צחוק וחיוך. כל אחת מגיעה מעולם אחר, גיל אחר ועדיין הן היו מאוד מחוברות אחת לשנייה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אלה נשים שנמצאות במצב הישרדות תמידי, בעיקר בבית ומול החברה. לעיתים אף מול המשפחה המורחבת שלא יודעת מספיק. הנשים למדו להיתמך אחת בשנייה, להקשיב לניסיון החיים אחת של השנייה, להתמודד בצורה אחרת. כל אישה בקבוצה עשתה שינוי קטן בעניין ההכלה והקבלה של בן הזוג. הן עברו גילוי מחדש של בן הזוג. הן למדו לתווך לילדים את המצב. הקבוצה הסתיימה לעת עתה, אבל הן ממשיכות להיפגש אחת לחודש ולנהל קבוצת וואצאפ כדי להיתמך אחת בשנייה. </span> </p> <p> <br/> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> את חושבת שהייתה התפתחות במודעות לפוסט טראומה? </span> </p> <p> <span> מצד אחד, יש יותר מודעות לפוסט טראומה. אבל מצד שני, יש עוד דרך ארוכה, בעיקר של החברה. יש הרבה בושה של הלוקים בה ובני משפחותיהם. ברגע שאפשר יהיה להוריד את עול הבושה והמסכות השונות, ולהתמקד רק בהחלמה, יהיה להם יותר קל גם מול עצמם. הם לא אשמים במה שקרה להם, הם גיבורים שנתנו למדינה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני חושבת שמהו"ת, יחד עם מרכזי החוסן, צריכה לפתח את הנישה הזו של מעגלי תמיכה לבנות הזוג. הן מהוות עמוד התווך של הפוסט טראומטים. אנחנו צריכים לצעוק את צעקתן של בנות הזוג ובעליהן. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עמותת מהו"ת ישראל מציעה לארגונים ועסקים מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אנו תופרים מענה מותאם אישית לצרכי הלקוח. מוזמנים לברר על פעילתנו באתר, בדף הפייסבוק, או ליצור איתנו קשר  </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> לשיחת ייעוץ אישית. </a> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 17 Jul 2022 17:57:52 GMT https://www.mahut-israel.org/posttrauma thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/10 ודאי שאלתם את עצמכם: איך אני יכול לעזור לילד שלי להתמודד בשעת חירום? מצבי חירום מבלבלים ומפחידים גם אותנו ההורים, ולכן אספנו עבורכם 3 עצות מועילות לניהול שיחה עם הילד בזמן חירום, ועוד 7 עצות להתמודדות מיטבית עם מצבי חירום. <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> ודאי שאלתם את עצמכם: איך אני יכול לעזור לילד שלי להתמודד בשעת חירום? </span> </span> </p> <p> <span> <span> מצבי חירום מבלבלים ומפחידים גם אותנו ההורים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולכן אספנו עבורכם 3 עצות מועילות לניהול שיחה עם הילד בזמן חירום, </span> </span> </p> <p> <span> ועוד 7 עצות להתמודדות מיטבית עם מצבי חירום. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h2> <span> איך לנהל עם הילד שיחה על מצב חירום? </span> </h2> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים אנחנו מתלבטים איך להסביר לילד שלנו על מצב החירום, באופן שמותאם לגיל שלו ולא גורם לו לבהלה. </span> </span> </p> <p> <span> ראשית, יש לקיים את השיחה בסביבה שקטנה, רגועה ומוגנת. אחד מההורים זמין יותר מבחינה רגשית? עדיף שהוא או היא יקיימו את השיחה. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-1073083.jpeg" alt="אמא משוחחת עם הבן שלה" title="אם משוחחת עם בנה"/> </div> <div data-rss-type="text"> <ol> <li> <span> שאלו את הילד: "מה שמעת? מה אתה כבר יודע?" </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ברוב המקרים, הילד כבר פגש במסגרת החינוכית אנשי מקצוע, וסביר שיספר לכם על כך. </span> </p> <p> <span> חשוב: להקשיב היטב לילד, ולהסביר בקצרה פרטים לא ברורים ולתקן בקצרה פרטים לא נכונים. </span> </p> <p> <span> מטבע הדברים, ילדים נוטים לפתח דמיונות מפחידים סביב התרחשויות שאינם מבינים. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-969373.jpeg" alt="ילדה בוכה מחבקת את אמא" title="ילדה בוכה ונתלית על אמא - זה נורמלי"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span>     </span> <span> 2. </span> <span> <span> שאלו את הילד: "מה אתה מרגיש וחושב?" </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חשוב: להיות אמפתיים, לנרמל את התחושות של הילד ולתת להן מקום. </span> </p> <p> <span> זה נורמלי לחלוטין שהילד ואתם חווים תחושות של לחץ, חרדה, פחד, עצב, כעס, אשמה, בלבול, זעם ועוד. </span> </p> <p> <span> כדאי לדעת: יתכן שילדכם יבטא התהגות רגרסיבית כמו רצון 'להידבק' להורים ביום או בלילה, 'התבכיינות', חוסר שקט וכד'. אין לפתח מאבקים סביב התנהגויות אלו, אלא לאפשר אותם לפחות באופן חלקי. ההתנהגויות הללו נורמליות, והן יחלפו בתוך זמן קצר בסוף מצב החירום. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-1912868.jpeg" alt="ילדה מציירת עם אבא" title="כדאי לשבת ולצייר יחד"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span>     </span> <span> <span> 3. </span> </span> <span> שאלו את הילד: "מה יכול לעזור לך?" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תפילה, חיבוק, תרומה חברתית, מפגשים חברתיים, פעילות פיזית, עיסוק באומנות לצורך ביטוי רגשי: כתיבה, ציור, נגינה, ריקוד ועוד. השיחה הזו תסייע לילד להתמודד עם מצב החירום, תבנה את החוסן שלו, וכדאי לחזור על השלב הזה בשיחה במידת הצורך. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> <br/> </span> </h2> <h2> <span> 7 עצות להתמודדות אישית ומשפחתית במצבי חירום - </span> </h2> <h2> <span> שיתוף ממלא </span> </h2> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שיגרה </span> <span>   </span> <span> - יש לשמור על שגרת החיים הרגילה, להקפיד על סדר יום (זמני ארוחה, שינה, משחק, לימודים, עבודה ועוד), לנהל כרגיל את משק הבית וההתנהלות בו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תרגול והתגוננות </span> <span> <span> </span> </span> <span> - </span> <span> <span> לתרגל יחד כמשפחה מציאת מקום מוגן בבית ובכל מקום שהולכים אליו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> פעילות </span> </span> <span> - </span> <span> <span> להרבות בפעילות גופנית (ששומרת על מצב רוח טוב ומפיגה מתחים), להקפיד על תזונה מאוזנת ולצאת לטבע. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מעורבות חברתית </span> <span> <span> - להשתתף במפגשים חברתיים ובפעילות קהילתיות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> משמעות </span> <span> <span> </span> </span> <span> - מטרתו של הטרור היא להפחיד אותנו ולרופף את החוסן שלנו. לכן, יש משמעות להתמודדות שלנו, ועלינו להמשיך לנהל את חיינו בצורה תקינה ככל האפשר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לכידות משפחתית </span> <span> <span> - חשוב להגביר את תחושת האחדות המשפחתית. קיימו שיחות, ותהנו מעשייה משותפת. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איסוף מידע </span> <span> <span> - לאסוף מידע מעודכן ורלוונטי שיצור תחושת ביטחון ומסוגלות. חשוב להימנע מחשיפת יתר למידע. </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הורים, היכולת של ילדכם להתמודד עם מצב חירום תלויה קודם כל במצב האישי שלכם. חשוב שתרגיעו את עצמכם, תיעזרו בעצות כאן למעלה קודם עבור עצמכם, ותיעזרו גם בבני הזוג שלכם לתמיכה. </span> </p> <p> <span> <br/> אם מי מכם, ההורים, מרגיש צורך להתייעץ עוד בנושא זה – הקו החם של השירות הפסיכולוגי החינוכי ברשות שלכם יכול לסייע. כמו כן, ניתן לפנות לקו החם בקופת החולים, ולקו החם של עמותת נט"ל או ער"ן. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-984949.jpeg" alt="אישה בוכה עם בעלה" title="קבלו תמיכה מבני הזוג שלכם"/> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/Mahut-Logo.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> עמותת מהו"ת ישראל הוקמה לפני 30 שנה בעקבות גל פיגועים בשומרון. אנחנו מציעים לארגונים, רשויות ועסקים, מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אפשר לקרוא עלינו עוד קצת </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/אודות-מהות-ישראל"> כאן </a> <span> <span> , </span> </span> <span> <span> בדף </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/mahut.il/?ref=pages_you_manage" target="_blank"> הפייסבוק </a> <span> <span> , </span> </span> <span> או ליצור איתנו קשר </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> לשיחת ייעוץ אישית. </a> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> <br/> </a> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 13 May 2022 08:42:09 GMT https://www.mahut-israel.org/10 thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/hr <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> עם פרוץ המגפה, ארגונים נדרשו לסגל הסתכלות אחרת על כל מרחב העבודה והניהול. כל השינויים נאלצו להיות מהירים, ולא כל הארגונים צלחו אותם במיטבם. הכותרות בכתבות הביעו זאת היטב. מי מאיתנו לא נתקל בשנתיים האחרונות בכותרות כמו: "אג'יליות בארגונים", "זעזועים בהנהלה: הכירו את העובדים שמרוצים גם בזמני משבר", "הדילמה הגורלית של ארגונים - איך להיערך ליום שאחרי". כבר כתבנו </span> </span> <a href="https://www.mahut-israel.org/agile" target="_blank"> בבלוג </a> <span> <span> </span> </span> <span> <span> בעבר </span> </span> <span> על היכולת של ארגונים להתאים את עצמם לשינויים מהירים </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מיטל גירון, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת ERN ישראל בע"מ, מקבוצת מנורה-מבטחים, יכולה לשפוך לנו אור על בחירות נכונות שנעשו בארגון שלה, דווקא מנקודת המבט של משאבי האנוש. הבחירות הנכונות הובילו לצמיחה מפתיעה במהלך משבר הקורונה, על אף הקושי בעבודה מהבית וצמצום עובדים ומשאבים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/ERN.png" alt="ERN" title="ERN"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מיטל, איך עברו עליך השנתיים האחרונות בתפקידך בחברת ERN? </span> </p> <p> <span> אני סמנכ"לית משאבי אנוש ותפעול ב-ERN (חברה המספקת שירותי התחייבות לפירעון באמצעי תשלום שונים). בשנתיים האחרונות האתגרים המרכזיים בתפקיד שלי היו ניהול ארגון במהלך משבר אפידמיולוגי, ואיזון בין חיי הפרט של העובדים ובין הצרכים הארגוניים והעסקיים של מקום העבודה. האחריות העיקרית שלי במשבר הקורונה היתה לשמור על הזהות הארגונית והשייכות של העובדים, וכך להבטיח נאמנות עד חלוף המשבר, שימור ידע ארגוני ויציבות מסוימת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%9C+%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F.jpeg" alt=""/> <span> </span> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> משאבי אנוש הפכו להיות חוליה המקשרת בין הגוף האנושי לבין הגוף הטכנולוגי שנותן את הפתרונות. בקורונה פתאום הפכתי לחמ"ל שמנהל קבצי מעקב יום יומיים: איפה כל עובד גר, מה מצבו הרפואי, איזה ציוד יש או אין לו, מה סופק או חסר לו. נדרשתי לסנכרן בין הקצאת משאבים מוגבלים, לבין תיעדוף הצרכים העסקיים. </span> </span> <span> גיליתי יכולות ניהוליות חדשות, כאשר משימות משאבי אנוש מסורתיות אחרות נדחקו לצד, כגון רווחת העובדים ופיתוח ארגוני. במהלך משבר לאומי, הנוגע בכל אספקט בחייו של העובד, יחידת מש"א הופכת להיות מהותית יותר בניהול השוטף של החברה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני שומעת ממך הרבה על הסתגלות. איך חברת ERN הסתגלה מבחינה ארגונית? </span> </p> <p> <span> <span> היינו צריכים להסתגל בעיקר לעבודה מרחוק ולפתח מנגנוני תקשורת חדשים. כל העובדים היו רגילים לבלות שליש מיומם במקום העבודה עם אנשים שדומים להם ושותפים ליעדים ולמטרות שלהם. </span> </span> <span> ברגע אחד השגרה שלנו השתנתה, ופתאום היינו 24/7 בבית עם בני משפחה שתובעים שינוי סדרי עדיפויות. </span> <span> <span> העומס הרגשי של העובדים התגבר בחודשים הראשונים וכך כל פעם מחדש כשיצאנו לסגרים וחזרנו ויצאנו שוב. </span> </span> <span> <span> בהיעדר תשומת לב נכונה, כל זה עלול לגרום לאובדן הזהות המקצועית והארגונית של העובד. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כמו כן, לצערי, חלק מההסתגלות הארגונית כללה בהתחלה קבלת החלטות כואבת להוציא חלק מהעובדים לחל"ת, עד למועד בלתי ידוע. לא ידענו כיצד המשבר ישפיע על המשק ולאיזו תקופה. לכן קודם הוצאנו לחל"ת מי שבחרו בו מרצונם מטעמים רפואיים או משפחתיים, ורק אז הוצאנו עובדים לחל"ת בפעימות, ולזמן הכי קצר האפשרי. הפעלנו תכניות יצירתיות לתמיכה בעובדי מפתח ויצירת ביטחון תעסוקתי וכלכלי עבורם. מי ידע מה זה בכלל חל"ת? מושג חדש נכנס לחיינו והביא איתו מציאות חדשה. </span> </span> <span> לקבל כסף בלי לעבוד? לא סתם המעסיקים במשק נזעקו. </span> <span> <span> הוכח שהמצב יצר המון בעיות בהמשך כשהמעסיקים נזקקו לעובדים חזרה. לכן, בראש מענייננו עמדה הגמישות הארגונית - </span> </span> <span> כפי שנכנסנו למשבר בפתאומיות, רצינו למצוא דרכים לצאת ממנו במהירות ובלי לאבד "נכסים ארגוניים". </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אני שומעת שוב ושוב ממך את המונח "זהות מקצועית וארגונית". גם אנחנו במהו"ת רואים בשימור ואבחון זהות אחד מהרכיבים החשובים בחוסן.  </span> </p> <p> <span> <span> אני מאמינה שאם ארגון והנהלתו מאמינים בעשייה ובדרך של החברה בזמן שגרה, הם יהיו עמידים יותר במצבי לחץ ומשבר. בזמן משבר הם ישדרו לעובדים יציבות ואמונה ש"יחד נצלח את המצב". </span> </span> <span> בעת משבר, העובד, כמו ילד, פונה למנהל שלו ומצפה לראות אדם ממוקד שפועל בהחלטיות, משתף בידע וסומך על עובדיו. </span> <span> <span> עובד כזה יקבל השראה מהמנהל שלו, ויפעל גם בביטחון וביציבות. יותר מזה, </span> </span> <span> הביטחון של ההנהלה והעובדים יקרין החוצה לספקים וללקוחות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> השנתיים האחרונות משקפות יותר מכל מגמה בולטת של שגרת חירום מתמשכת. איך הארגון התמודד איתה? </span> </p> <p> <span> <span> לאורך זמן אני לא חושבת שניתן לתפקד בשגרת חירום. זה "ההווה החדש" ולכן הוא כבר לא "שגרת חירום". </span> </span> <span> עבודה בשגרת חירום מלווה בסטרס מתמשך. </span> <span> <span> זה לא מסתדר - </span> </span> <span> מקום העבודה, בעידן של היום, מצפה לפרודוקטיביות, לתקשורת חיובית ובונה, לצמיחה ולמידה תמידיות. </span> <span> <span> אומנם יש 'פיקים' של שינוי והסתגלות, והם יכולים להיות קשים ומאתגרים, אבל אח"כ הקו צריך להתייצב עד לשינוי הבא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> <br/> לאחר שנה ויותר בה התרגלנו לשגרה חדשה של עבודה היברידית ותקשורת מרחוק, עברנו לדרישה לתפקוד אינטנסיבי ולקצב עבודה גבוה. כל זאת למה? כי גילינו שהארגון שלנו ספציפית יצא מהקורונה דווקא יותר מחוזק מבחינה עסקית. הצמיחה המואצת שוב דורשת מאיתנו הסתגלות חדשה. </span> </span> <span> אז איך שומרים על הדברים הטובים שהצלחנו לייצר בארגון בשנתיים האלה ולא נשאבים חזרה לטירוף העבודה? זה האתגר החדש בתקופת פוסט קורונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אז אילו קשיים את חושבת שיבואו על הארגון בעתיד? </span> </p> <p> <span> <span> אנו חווים היום בעיה חדשה. יש לנו עובדים שהתרגלו כל כך טוב לתפקד בבית שהם מסרבים לחזור למשרד. </span> </span> <span> פעם הם היו יצור חברתי שאהב happy hour וארוחות צהריים צוותיות והפסקות סיגריה עם חברים. עכשיו הם רגילים לעבודה עצמאית וניהול הזמן אישי שלהם, לשיחות זום קצובות ולפגישות מתואמות ביומן. </span> <span> <span> יש לנו גם בעיה עם הדור הצעיר שנכנס לשוק העבודה עם ציפיות מוטעות ומעוותות לגבי תנאי העבודה. אם בהתחלה אנשים נאחזו בכח במקום העבודה כי היה חוסר ביטחון תעסוקתי, </span> </span> <span> כיום עבודה היברידית היא דרישה של כל עובד, בלי קשר לרמת הידע והניסיון שלו. </span> <span> <span> אנשים לא מוותרים על הנוחות האישית שלהם. שילוב בית ועבודה עלה בסדרי העדיפויות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> עובדים בעלי משפחות פתאום גילו שאפשר גם אחרת. לקח להם זמן לבנות "משמעת משפחתית" ולחלק את תשומת הלב בין שעות שמוקדשות לעבודה לבין תשומת הלב לבני הזוג והילדים. מרגע שהם הצליחו, זה מוצא חן בעיניהם! הם לא רוצים לוותר על זה. </span> </span> <span> הם מצפים מהארגון להעריך את מה שהם הקריבו בשיא הקורונה ולגמול להם בכך שימשיכו לעבוד מהבית או לעבוד בשעות גמישות. </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> ארגון שיכיר בכך, ישמור על החוסן שלו. </span> </span> <span> יש לציין, ניסינו להקל על העובדים שלנו כמה שיותר. למדנו לערוך אירועים בזום, להיות אינטראקטיביים דיגיטלית עם העובדים ומשפחותיהם,. שלחנו להם חבילות הביתה וקישרנו ביניהם באמצעות הפצת תמונות וסרטונים משעשעים שהם שלחו על עבודה מהבית ועוד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> אומרים שהצעירים יעבדו במקצועות שעדיין לא קיימים כיום, אז הנה כבר בימינו הצעירים עובדים בשיטות שלא חשבנו שנכיר רק לפני שנתיים. </span> <span> <span> הם התאקלמו במהירות וזו המציאות החדשה שלהם גם בלימודים ובקשרים החברתיים. אנחנו, המנוסים והחכמים יותר, צריכים להדביק את הקצב ולדבר בשפה שלהם. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> וזהו? אם לומדים לתקשר בצורה יעילה מרחוק אז נפתרו כל הבעיות? </span> </p> <p> <span> <span> הלוואי וזה היה כל כך פשוט... בכל ארגון יש תחלופה וגיוס של עובדים חדשים. הטמעה של עובד חדש לוקחת זמן. </span> </span> <span> אם העובדים הוותיקים לא רוצים לוותר על עבודה מהבית – מי יקלוט את העובד החדש ויהפוך אותו ל"חלק מאיתנו"? מי ילמד אותו את השפה הארגונית, את הנהלים "הלא כתובים" שקולטים אותם רק במסדרונות ובקפיטריה? </span> <span> <span> אנו מתאימים את עצמנו למציאות חדשה שלא הכרנו בעבר בארגונים שאינם היי-טק. יתרה מזאת, כל הארגונים במשק עוברים במקביל אותו תהליך מואץ של הטמעת טכנולוגיה וכלים לעבודה מרחוק. </span> </span> <span> <span> התחרות על כל עובד היא קשוחה. </span> </span> <span> על פי רוב, מנהלים הם עובדים יותר ותיקים ויציבים בארגון. רוב התחלופה היא בקרב העובדים. עם זאת, מנהלים חווים את הדרישה מהם להשתנות בתוך הבית המוכר שהם רגילים אליו, ולכן אצל חלקם המשבר אף יותר גדול.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לדעתי, הפעולות שננקטו ע"י המדינה בסגר הראשון במרץ 2020 השאירו סוג של טראומה ארגונית, אך במובן החיובי אפשר לומר שיצאנו יותר מחוזקים. </span> </span> <span> אנחנו ערוכים יותר מבעבר להתנהלות בזמן משבר. יש לנו plan B לכל תרחיש הדורש עבודה מרחוק במינימום פגיעה עסקית. </span> <span> <span> למרבה הצער, במציאות הישראלית יצא לנו לא פעם להפעיל אותה (הפגנות שחסמו הגעה לעבודה, אירועים ביטחוניים וכו'). זכינו להתגייסות מלאה של העובדים ולהערכה על הגמישות של הארגון, דבר שלא היה מתאפשר לפני הקורונה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אז איך היית מסכמת את הפעולות הנכונות שמחלקת משאבי אנוש עשתה במהלך המשבר? </span> </p> <p> <span> <span> במרץ 2020 חשבנו שהשמיים נופלים עלינו ולא ידענו כיצד יראה הבוקר הבא וממה נתפרנס. כזכור, </span> </span> <span> הייתה בהלה לנייר טואלט ולביצים. היום יש בהלה לעובדים. </span> <span> <span> מוסר ההשכל הוא שמשברים עוברים ככל שאת מתנהלת בצורה מפוכחת, לא מקבלת החלטות בחיפזון ולא נסחפת עם הרגע. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בזמן שכולם הוציאו את כל העובדים לחל"ת, אנחנו עשינו החלטה אסטרטגית להמשיך ולהפעיל את הגוף הטכנולוגי והפיתוחי באופן מלא מהבית. </span> <span> <span> כך הקדמנו לצאת עם מוצרים ושירותים שהביאו לצמיחה משמעותית עם שוך המשבר והתעוררות המשק. כמו כן, </span> </span> <span> <span> דרג ניהול הביניים נשאר עם ביטחון תעסוקתי מלא. </span> </span> <span> הוא זה שהחזיק את הקשר עם העובדים בדרגים מטה והבטיח את חזרתם עם מוטיבציה מלאה ורצון להמשיך איפה שהפסקנו. לשמחתינו, לא בזבזנו זמן בפיתוח הכלים הטכנולוגים לעבודה מרחוק. חילקנו מחשבים ניידים ומכשיר סלולאר אם התעורר קושי בקרב העובדים. עשינו את כל הפעולות שאיפשרו חזרה מהירה לשגרת עשייה תוך דאגה לשלום העובדים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תקשורת פנים ארגונית פתוחה היא המפתח לניהול משבר. </span> <span> <span> היא יוצרת אמון הדדי. גילינו את הנאמנות של העובדים כאשר החזרנו עובדים מחל"ת והתחלנו במודל ההיברידי. </span> </span> <span> הפרודוקטיביות שלהם מהבית הייתה מעל למצופה! </span> <span> <span> הם העניקו לנו בחזרה ואף יותר בתקופה הכי קשה במשק. קיבלנו הוכחה גם לכך שכל מה שעשינו  עד לפרוץ המשבר היה שווה את זה – העובדים שלנו היו שווים את זה. שנים עבדנו וניהלנו אנשים, והשקענו ביצירת מערכות יחסים טובות. כשהגיע רגע האמת שהעמיד את היחסים שלנו למבחן, עמדנו בו. הקורונה הוכיחה לנו ממה אנו עשויים ועם מה אנחנו מסוגלים להתמודד. זו המהות של חוסן ארגוני, וזה לא משהו שנולד פתאום. את בונה אותו לאורך שנים, </span> </span> <span> עד רגע האמת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עמותת מהו"ת ישראל מציעה לארגונים ועסקים מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אנו תופרים מענה מותאם אישית לצרכי הלקוח. מוזמנים לברר על פעילתנו באתר, בדף הפייסבוק, או ליצור איתנו קשר </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> לשיחת ייעוץ אישית. </a> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> חשוב לנו לציין שכתבה זו אינה ממומנת, והראיון נערך מתוך סקרנות ורצון ללמוד. </span> </p> <p> <span> עורכת: דקלה גילן </span> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 12 May 2022 11:45:23 GMT https://www.mahut-israel.org/hr thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/information <div data-rss-type="text"> <p> <span> פייק ניוז כבר הפך למונח שגור וקלישאתי בלקסיקון שלנו, אך ידיעות מזויפות הן תופעה מסכנת חיים בעיתות חירום ומשבר. בשנתיים האחרונות הופצו אלפי תכנים מטעים, שהביאו לתוצאות הרסניות וגבו קורבנות רבים. גם כעת, כשמתחוללת מלחמה עקובה מדם באירופה, נערך קרב על התודעה העולמית, באמצעות תוכן ומידע מסולף. בעיתות חירום הציבור נקבר תחת עודף המידע. על מנת לייצר חוסן בזמן חירום, ארגונים צריכים לייצר תשתית של מידע אמין עבור הציבור. </span> </p> <p> <span> <span> <br/> איך אפשר להפחית את עודף המידע בשגרה ובזמן חירום? איך ניתן לשפר את החוסן הקהילתי והארגוני? </span> </span> </p> <p> <span> <span> נפגשנו לשיחה עם </span> </span> <span> <span> מיכל שבן קוצר </span> </span> <span> - יועצת תקשורת, הסברה, ומידע לציבור בשגרה וחירום. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מיכל, למה אנחנו פתאום מרגישים מוצפים במידע בזמן חירום? </span> </p> <p> <span> <span> יש מגוון עצום של פלטפורמות: רשתות חברתיות, אמצעי תקשורת, אתרים ועוד. הקצב מהיר והתכנים מגוונים. </span> </span> <span> קל לקבל תוכן וקל ליצור אותו </span> <span> . אנחנו ב"עומס תנועה" אדיר. הזמנים השתנו. בעבר הייתי דוברת מועצה אזורית שער הנגב. בראשית הדרך, עיתונאים קיבלו ממני הודעת ביפר על אזעקה או פיצוץ קאסם. אחר כך הם שוחחו איתי, ראיינו את ראש המועצה, ואימתו את המידע עם דובר צה"ל. רק אז הם העבירו את המידע למערכות החדשותיות. במקרה הטוב, הידיעה התפרסמה תוך שעה ברדיו או בערב במהדורה בטלוויזיה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> היום זה נשמע מופרך לחלוטין. האזעקות מתקבלות בזמן אמת, והמידע מגיע אל הכתבים ממספר מקורות במקביל. תוך דקות הידיעה מופצת באתר של מערכת החדשות, בפייסבוק שלה, באינסטגרם, בטיקטוק, ובטוויטר. כל מה שסיפרתי עכשיו הוא רק חלק קטן, כי באותו זמן כל אדם יכול לשלוח ולהפיץ את מה שהוא שמע, ראה, או צילם. כך, </span> </span> <span> אירוע יחיד זוכה לאינסוף נקודות מבט וקטעי תוכן רבים. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך מידע משפיע על חוסן קהילתי וארגוני? </span> </p> <p> <span> במצבים של אי-ודאות, לאנשים יש צורך עז לקבל מידע באופן מיידי, שיאפשר להם לקבל החלטות נכונות ולהרגיש בטוחים ובעלי שליטה:  </span> </p> <p> <span> מה קרה? מה אני צריך לעשות עכשיו? איך אני יכול להגן על עצמי, על משפחתי, על הקהילה, על הארגון? מידע רלוונטי ובשפה פשוטה משפיע על יכולת ההתמודדות ברגעי משבר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h3> <span> פייק ניוז </span> </h3> <p> <span> אבל מה קורה אם אני לא מקבלת מידע אמין וזמין? נוצר ואקום ששואב אליו במהירות מקורות מידע לא אמינים וחלקיים.  </span> </p> <p> <span> ארגון לא יכול ולא צריך להתחרות במהירות הבזק שבה מתפרסמות ידיעות ברשת החברתית. לארגון יש אחריות לבדוק את המידע. מיצוב של הארגון בזמן שגרה כעוגן של מידע מאורגן, ודאי ואמין מייצר אמון וחוסן. האמון מאפשר להניע את הציבור לפעולה ולבקש דברים מוזרים כמו לעטות מסכות, להשתטח על הרצפה... </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> את מרגישה ששגרת החירום בשנתיים האחרונות שיפרה את היכולת של ארגונים ליצור אמון? </span> </p> <p> <span> ארגונ </span> <span> ים ורשויות גמישים ומודעים יותר. יש קפיצת התייעלות בתחום המידע, ההסברה וההנגשה של מידע. הקורונה הכריחה אותם להתמקצע ולשפר את הקשר עם הציבור. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-46924.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h3> <span> שמועות רצות בווטסאפ </span> </h3> <p> <span> לשמועות יכולות להיות השפעות קשות מאוד על החוסן האישי. לדוגמה, אנשים קיבלו החלטות שגויות ומסכנות חיים במהלך הקורונה. כולנו ניתקלנו בעשרות סיפורים של מתים שסירבו להתחסן בעקבות חשיפה לקונספירציות ושמועות, וקרובי משפחתם ביכו את בחירתם להיאחז במידע שגוי. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יש לי אוסף של שמועות, בדיעבד משעשעות, מהימים הראשונים של הקורונה. למשל הודעת ווטסאפ, כביכול מטעם משרד הבריאות, שמדווחת על הכוונה לרסס בלילה את כל גוש דן נגד הנגיף. השמועה קיבלה תהודה רחבה, עד שמשרד הבריאות נאלץ להודיע שמדובר ב"פייק ניוז". </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> יש מחקר שבדק את השמועות והמידע העצום בווטסאפ, סביב מבצע "שובו בנים" ומבצע "צוק איתן" ב-2014. המחקר בדק את ההשפעות של ההודעות ואת אמיתותן. הנתון המפתיע הוא, שכמעט 70% מהודעות שנחשבו לשמועות, התבררו כנכונות. </span> </span> <span> לאזרח הפשוט אין דרך לבדוק או יכולת להתמודד עם מידע שמקורו לא ידוע. יכול להיות שהוא שקרי, יכול להיות שהוא נכון - כל זה מערער את הביטחון ומשפיע על החוסן של האזרח. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מגזרים שונים מקבלים מידע בצורה שונה? </span> </p> <p> <span> קהילות קטנות וכפריות, מועצות אזוריות ומקומיות, הן אינטימיות יותר. אפשר להגיע לכל האנשים. לעומתן, הערים הגדולות צריכות להשקיע המון בפלטפורמות מידע שונות שמותאמות למגוון רחב מאוד של קהלי יעד. ברשויות חרדיות יש אוכלוסייה גדולה שלא חשופה לדיגיטל. הן משתמשות בהודעות מתפרצות לטלפון כשר. בחברה הערבית מתאימים את ההסברה ונעזרים במנהיגות קהילתית דתית. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-976863.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך המומחים שלנו יכולים לשפר את החוסן הארגוני בכל הנוגע למידע? </span> </p> <p> <span> כדי לנהל מצבי חירום וליצור תפקוד, צריך להיות בקשר עם הציבור. כחלק מהכשרה שלכם לארגונים וקהילות למצבי חירום, עליכם ללמד כלים שעוסקים בהפצת תוכן: </span> </p> <ol> <li> <span> בעלי תפקידים צריכים ללמוד איך לנסח הודעות ולהתאים אותן לקהלי היעד. הם צריכים לדעת מה כדאי או לא כדאי להגיד בשעת חירום.  </span> </li> <li> <span> יש ללמד שיטות התמודדות של הארגון עם שמועות בחירום ובשגרה, ללמד איך בונים אמון ציבורי. </span> </li> </ol> <p> <span> <br/> </span> <span> <span> מהו"ת ישראל מציעה מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אנו תופרים מענה אישי בהתאם להרכב הקבוצה, בין אם זו קבוצה קהילתית, ארגונית, רשותית ועוד. אם אתם חשים בקושי כלשהו בתוך הקהילה שלכם, נוכל לסייע לכם. </span> </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> אנא צרו אתנו קשר לשיחת ייעוץ אישית. </a> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Fri, 25 Mar 2022 20:31:29 GMT https://www.mahut-israel.org/information thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/loneliness <div data-rss-type="text"> <h2> <span> שיחה עם ד"ר שירי דניאלס - מנהלת עמותת ער"ן </span> </h2> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הרבה לפני שהעולם התמודד עם מגפת הקורונה, הוא התמודד מול מגפה אחרת לגמרי - מגפת הבדידות. בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה ניכרת במספר האנשים בעולם כולו שחשים בדידות, שאותה מכנים החוקרים לא פחו </span> <span> ת מ" </span> <a href="https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1046/j.1365-2648.1998.00703.x" target="_blank"> המגפה של התקופה המודרנית </a> <span> ". </span> <span> <span> אם לא די בזה, לאורך השנתיים האחרונות נאלצנו לשמור על מרחק פיזי מקרובינו, ונמנענו מקרבה ומגע אנושי. חוקר מדע המדינה האמריקאי דיוויד פריס (Faris) טוען ש </span> </span> <a href="https://theweek.com/articles/903343/coronavirus-looming-psychological-crisis" target="_blank"> אנחנו עורכים כעת ניסוי 'נועז </a> <span> <span> ',  שבודק כמה בידוד וריחוק מסוגלת נפש האדם לשאת. ימים יגידו מה תהא ההשפעה ארוכת הטווח של הסגר הממושך, אך כבר כיום רואים </span> </span> <a href="https://www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.8696712" target="_blank"> עלייה ניכרת בכמות הפניות למוקדי תמיכה נפשית </a> <span> . המגמה הזו נובעת מ </span> <a href="https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/%D7%A1%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%96%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A2-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA" target="_blank"> ההשלכות הפסיכולוגיות </a> <span> <span> של הריחוק החברתי הממושך. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בכדי להבין לעומק את חווית הבדידות בשנתיים האחרונות, שוחחתי עם </span> </span> <span> ד"ר שירי דניאלס </span> <span> , המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן - עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים בטלפון ובאינטרנט. <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%93%D7%A8+%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99+%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%A1.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> שירי, את פועלת בער"ן מזה שנים רבות. איך שונות השנתיים האחרונות בהיבטים של בדידות? </span> </p> <p> <span> <span> בימי הקורונה ראינו הכפלה של מספר השיחות שהתקבלו בטלפון ובשירות האונליין, מ-500 ביום ללמעלה מ-1000. שליש מהשיחות עוסקות בבדידות כסיבה הראשית לפניה, אבל בדידות נוכחת כמעט בכל פניה (85%) כסיבה משנית. ב-2020 התקבלו 98,327 פניות בנושא בדידות כסיבה הראשית לפניה, לעומת 59,175 בשנת 2019 - עלייה של 66%. ב-2021 התקבלו למעלה מ-84,000 פניות בנושא בדידות. בדידות היא בדר"כ תופעה נלווית למצבי מצוקה נפשית חריפה כמו דיכאון ואובדנות, תחושה של "אני לגמרי לבד בסיפור הזה". זיהינו אוכלוסיות חדשות, בשלבים שונים של מעגל החיים, שפונות </span> </span> <span> לראשונה לעזרה נפשית. חלה עליה בפניות סביב יחסים בינאישיים - זוגיות, חיי משפחה ועוד. כלומר, גם אנשים שנאלצו לבלות זמן רב עם משפחתם, חשו בדידות של "לבד יחד"  (Alone together). <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> איך את מבינה את הקשר בין תופעת הבדידות לחוסן? </span> </p> <p> <span> מודעות לתחושת הבדידות חשובה. אי אפשר לברוח מעצמנו. היכולת להכיר בה, ולהכיל אותה בחמלה ועדינות, משפרת את ההתמודדות שלנו עם החלל שנפער בתוכנו. אנחנו לא צריכים לרוץ ולמלא כל דקה של פנאי בעשיה קדחתנית. יותר להיות, פחות לעשות... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בדידות היא מגפה, אבל לכל אחד מאתנו יש את החיסון - הקשבה, התעניינות, הושטת יד לאחר. בחשכת הבדידות כל אחד מאתנו יכול להיות פנס. אם מישהו מחפש כלי מעשי להתמודדות עם בדידות, התנדבות היא אפשרות טובה. ההתנדבות מקנה תחושת שייכות ומשמעות. מחקרית, היא מאריכה את תוחלת החיים, ובמקרה של ער"ן - מצילה חיים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מה את מזהה שהשתנה בשדה המחקרי בתחום הזה לאורך השנים? </span> </p> <p> <span> הרבה השתנה. גילינו שבדידות קיימת בכל גיל ולא רק בקרב קשישים. המחקר התמקד גם בבדידות בעידן הדיגיטלי. מצד אחד, ישנם ערוצים מרובים ליצירה ושימור של קשרים. ביישנים יכולים להתבטא יותר בחופשיות. מצד שני, ישנן תופעות של בריונות ברשת, שיימינג, חרם והרחקה. בין השאר, אנחנו מציעים עזרה נפשית באמצעות צ'אט וואטספ, כדי לפנות לקהלים יותר צעירים שרגילים לקבל פתרונות דיגיטליים. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95+%D7%A2%D7%A8%D7%9F.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> כאמור, תופעת הבדידות חצתה מגזרים ואוכלוסיות, החל מילדים וכלה בקשישים. מהם קווי הדמיון והשוני שאת מזהה בין המגזרים והאוכלוסיות השונות? </span> </p> <p> <span> כל אחד חווה בדידות. זו חוויה אנושית קיומית ובסיסית. עם זאת, הסיבות לבדידות משתנות במהלך החיים: </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> גיל ההתבגרות </span> <span> <span> - מעבר מתלות בהורים לגיבוש זהות באמצעות החברים - קבוצת השווים. יש צורך עצום בהבנה וקבלה ע"י החברה, ולכן חרם או בריונות בגיל זה עלולים לגרום לפגיעה קשה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קשישים </span> <span> <span> - התמודדות עם פרידות ואובדן, בגידה של הגוף, פרישה מהעבודה. תחושה של דחיקה החוצה ע"י החברה, כי "העולם שייך לצעירים". יש ליצור תהליך של הסתגלות ולמצוא משמעות חדשה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> באילו קהילות את מזהה שינוי בזהות הפונים או בעליית כמות הפניות? איך השתנה המענה שלכם לאור השינוי בקהל הפונים? </span> </p> <p> <span> אני מזהה בדידות חוצת מאפיינים דמוגרפיים ותרבותיים. השקנו שירות לקהילה החרדית, לצוותים רפואיים, לאומנים ואנשי תרבות. יש יותר פניות של ילדים ומתבגרים. הרחבנו את המענה באנגלית, ערבית, רוסית ואמהרית. הוספנו צרפתית וספרדית. בכל שפה ניתן להשאיר הודעה גם אם אין מתנדב פנוי במשמרת שדובר אותה שפה. באמת, אף אחד לא חסין ממצוקה רגשית ובדידות, בייחוד בזמן מגפה עולמית רבת תהפוכות. אנשים שמעולם לא חוו מצוקה רגשית עזה, פונים אלינו לעזרה. לפעמים, הם מדווחים, הם לא מזהים את עצמם במראה. הפניה האנונימית מאפשרת להם להתגבר על מחסום החשש ולפנות לעזרה. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%91%D7%97%D7%A9%D7%9B%D7%AA+%D7%94%D7%91%D7%93%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%9B%D7%9C+%D7%90%D7%97%D7%93+%D7%9E%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%95+%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C+%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%A4%D7%A0%D7%A1.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> אילו מענים נוספים ער"ן ומהו"ת ישראל יכולים לספק? </span> </p> <p> <span> בער"ן אנחנו פוגשים את הבדידות בכל פניה בטלפון וברשת. כאשר הפונים זוכים להקשבה ולאמפתיה נקיה משיפוט, הם חשים פחות בודדים בסבלם. בזמן השיחה הם לא לבד, ואנחנו נושאים איתם את המשא שהם סוחבים. באמצעות מרכז ההכשרה שלנו אנחנו מלמדים מיומנויות של עזרה ראשונה נפשית כדי לתת כלים לאנשים להיות שם עבור אחרים וגם להציל חיים. אבל, מעבר לזה, כארגונים שחברים בקואליציה הישראלית לטראומה, אנחנו יכולים לפתח מענים קהילתיים ומקצועיים שישפרו את ההתמודדות עם מגפה שפחות מדוברת ולעיתים סמויה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> מנהלים יקרים, מהו"ת ישראל מציעה מגוון כלים וסדנאות לשיפור החוסן, התמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, והכנה לחירום בשגרה. אנו תופרים מענה אישי בהתאם להרכב הקבוצה, בין אם זו קבוצה קהילתית, ארגונית, רשותית ועוד. אם אתם חשים בקושי כלשהו בתוך הקהילה שלכם, נוכל לסייע לכם. </span> <span> <span> </span> </span> <a href="/יצירת-קשר-מהות-ישראל"> אנא צרו אתנו קשר לשיחת ייעוץ אישית. </a> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Mon, 28 Feb 2022 05:00:03 GMT https://www.mahut-israel.org/loneliness thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/agile <div data-rss-type="text"> <p> <span> במציאות חסרת יציבות, שמשתנה חדשות לבקרים, עולה הצורך לסגל גמישות בניהול העסק. כל שינוי מפגיש את בעל העסק עם מצבים חדשים ולא מוכרים, המחייבים בחינה ועיצוב מחודש של תפיסות הניהול. גמישות היא שבונה את החוסן האישי והארגוני, ומאפשרת התאוששות, התארגנות מחודשת והגעה ליעדים. <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h2> <span> אג'יליות - על מה כולם מדברים? </span> </h2> <p> <span> <span> כולם התחילו לדבר על אג'יליות - היכולת של ארגון להתאים את עצמו במהירות לנסיבות משתנות: </span> </span> <span> משברים, תחרות, בלת"מים וחידושים. אנחנו יודעים רק דבר אחד: אנחנו לא יודעים הכל. אין לנו יכולת לשלוט באינספור דברים שמשפיעים על חיינו. לאור המציאות חסרת הודאות צמחה התפיסה האג'ילית. תפיסות מסורתיות דורשות תכנון מוקדם מא' עד ת', שלעתים עד השלמתו כבר אינו רלוונטי לצרכים החדשים ומייצר תסכול רב. לעומת זאת, האג'יליות דורשת תכנון תכוף לזמן קצר, עם מטרות ותכנון לטווח ארוך שמעודכנים לאורך הדרך. אין שאיפה לקבוע מטרה ולדבוק בה בכל מחיר, משום שניתן להגיע למטרה זו ולהבין שאינה רלוונטית יותר מבחינת צרכי </span> <span> <span> </span> </span> <span> השוק. בגלל האצת קצב השינויים העסקיים בעשורים האחרונים, היכולת של חברה להגיב במהירות ובאופן מותאם לשינויים מהווה תנאי הכרחי להצלחתה ולהישרדותה. נוקיה ובלוקבסטר הן דוגמאות לחברות גדולות שלא הצליחו לזהות את השינויים ולהתמודד אתם. נוקיה לא הסתגלה מהר מספיק למהפכת הסמארטפונים, ובלוקבסטר לא זיהתה בזמן את כניסת שירותי הסטרימינג לסרטים באינטרנט, ונשארה במודל מיושן של חנויות פיזיות. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h3> <span> עסק אג'ילי - שיקוף, בחינה, התאמה ומשוב </span> </h3> <p> <span> כאשר עסק מנוהל בשיטה אג'ילית, הוא עובר מחזורים רבים של שיקוף מצבו הקיים, בחינה של המצב, ושינוי המותאם למצב. כל מחזור מגובה במשוב תכוף שמהווה הבסיס לכל הגישה.  בגישה האג'ילית יש לבחון אם העשייה רלוונטית. אם בעבר היינו מנסים להבין לעומק הכל ולחקור לפני תחילת התהליך, הרי שבגישה האג'ילית חוקרים בזמן ביצוע הפרויקט כדי לחשוף הנחות יסוד סמויות. לא פשוט להתחייב ללקוח כשהרבה דברים לא ידועים לגבי המוצר. יש לעבוד בשיתוף פעולה צמוד עם הלקוח לאורך תהליך פיתוח המוצר בשלביו השונים, ותמיד להיות עם היד על הדופק. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h3> <span> למה לעשות שינוי אג'ילי בעסק? </span> <span>   </span> </h3> <p> <span> עסק צריך לשנות גישה כאשר הוא לא מצליח להתמודד עם כמות השינויים. ישנו ציטוט המיוחס לאיינשטיין שאומר: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן". מטבענו כבני אדם, אנחנו נוטים לדבוק בתבניות חשיבה המוכרות לנו. אך החשיבה המוכרת לנו היא זו שלעתים מתקשה להתמודד עם בעיות חדשות, ולכן עלינו לנקוט בגישת חשיבה אחרת. הוא אמר, בסגנונו המעט בוטה: "אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אנחנו לא חושבים שזו אי-שפיות, אלא טבע האדם, וניתן במאמץ לשנותו ולסגל גישות חדשות. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מיכל אפשטיין, מומחית בהטמעת אג'יליות בארגונים ושותפה בחברת אג'ימה, אומרת: "בשיטה האג'ילית, במקום לכוון למטרות-על של פרויקט או תהליך גדול, יש לחלק את התהליך ליחידות משנה בעלות ערך. האתגר הוא לזהות את יחידות המשנה. אחת מהשיטות לעבודה אג'ילית דוגלת בעבודה במקצבי זמן קבועים (ספרינטים). לכל ספרינט מציבים מטרה לטווח הקצר ובסופו בוחנים תוכן ואיכות. בתהליך כזה חוגגים הצלחות קטנות, ובוחנים שוב ושוב את הערך שהתקבל והרלוונטיות שלו. זוהי תפיסת עולם של עבודה בפרקי זמן קצרים לצורך משוב וניהול סיכונים." </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h3> <span> אג'יליות - מיתוסים </span> </h3> <p> <span> קיימות כל מיני הנחות יסוד שגויות לגבי אג'יליות. המיתוסים נבנים לאור הקושי לעשות שינוי בתפיסה - פעולה מאתגרת עבור כל בני האדם. למשל: </span> </p> <p> <span> <span> 1. אג'יליות היא תכנון רק לטווח קצר. </span> </span> <span> לא נכון. </span> </p> <p> <span> מטרת-העל מוגדרת תמיד, אך נבחנת באופן תדיר, ויכולה לעבור שינויים לאור גילויים חדשים ורלוונטיים יותר. אג'יליות מבוססת על ידע וניסיון שנצברים כל הזמן. תארו לעצמכם שהייתם קובעים שהדרך הכי מהירה להגיע ליבשת אחרת היא בספינה. אבל לאורך הזמן המתחרים גילו שאפשר לטוס. האם עדיין הייתם מנסים להציע את פתרון הספינה כדרך המהירה ביותר? סביר שהייתם מוצאים לעצמכם מטרה אחרת או משנים את המוצר. הייתם רוצים ליצור את הדרך המהירה וגם הזולה ביותר, לשווק את הספינה ככלי מסע חוויתי ועוד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> <span> <span> 2. אין כתיבה, תיעוד ושיטתיות באג'יליות, </span> </span> <span> לא נכון. </span> </p> <p> <span> יותר מזה, ההפך הוא הנכון. כגישה שמבוססת על ניסיון, למידה ומשוב, יש חשיבות עילאית לתיעוד ומעקב. מי שמשתמש בשיטה האג'ילית ללא תיעוד, כאילו מנווט בספינה בלב ים בלי מפה, מצפן וכלי ניווט. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בתמורה לאימוץ גישה שונה, האג'יליות מייצרת תחושה של ניהול המציאות ולא התנהלות על ידה. אימוץ גישה זו, כמו כל שינוי, נתקלת בקשיים. השיטה האג'ילית משתלבת בקלות עם תפיסת שלושת המעגלים של מהו"ת, שיכולים לסייע בביצוע השינוי ההכרחי בעסק או בארגון: קהילה, זהות ומסוגלות. על מנת לבצע שינוי, עלינו להתמודד יחד עם אנשים נוספים ולא לבדנו (קהילה), עלינו לגבש סיפור קוהרנטי על עצמנו שלאורו נוכל להוביל את הפרויקט - סיפור שיכול להתעצב ולהשתנות עם הזמן (זהות), ועלינו לאתר את המשאבים והכלים שיש לנו ואלו שיש ביכולתנו ליצור לעצמנו גישה אליהם (מסוגלות). אלו 3 היסודות אליהם מתנקז כל מעבר ושינוי, גדול כקטן. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> המאמר נכתב כעיבוד </span> </span> <a href="https://docs.google.com/document/d/1OHfdgC9P4LGoDLkwAiB17cMEmFAkOCWjfXOdjotp4UU/edit?fbclid=IwAR0MIyQoF_8lSsk_JL5K56_EZesbPnQgRL5cBMRF0Pz3LDgvvFkL_uLepYE" target="_blank"> לראיון </a> <span> <span> שערכנו עם מיכל אפשטיין, מדריכת סקראם והטמעת אג'יליות בארגונים, ושותפה בחברת אג'ימה. תודתנו נתונה לה. </span> </span> </p> </div> Sat, 19 Feb 2022 15:26:35 GMT https://www.mahut-israel.org/agile גמישות,עסקים,אג'יליות,ארגון,מנהלים,ניהול,עסק thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/multi-generational <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/80+%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2_640x336.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> "80 וארבע" היא סדרת דוקו של "כאן", העוסקת באינטרקציות של ילדים בני 4 ומבוגרים בני 80, המשולבים יחד בגן ילדים שהוקם בדיור מוגן. המסר של מומחי החינוך והגריאטריה בסדרה הוא ברור - </span> </span> <span> נוכחות ילדים בסביבת אוכלוסייה זקנה משפרת את המצב הרגשי, הקוגנטיבי והגופני של שתי הקבוצות. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span>  </span> נזכרתי בסדרה הזו מספר פעמים לאורך השנה האחרונה, כאשר שמעתי  על קשישים שחוו בדידות בסגרים, כאשר מהו"ת קיבלה פניות להדרכת מתנדבים מלווי דיירים ותיקים בבניינים, כאשר הייתי ספונה בבית עם משפחתי כשסופת 'כרמל' או "אלפיס" השתוללה. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> התרומה של קשרים רב-דוריים לחוסן נחקרה ונלמדה בעבר גם במהו"ת ישראל. למשל, מרים שפירא, מנהלת מהו"ת ישראל, פירסמה </span> </span> <a href="https://dialogtogether.com/library/%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%A0%D7%94/" target="_blank"> Case Study </a> <span> <span> על התהליך שעבר הישוב אלון מורה, בו ביקשו לבנות חזון יישובי עבור הקהילה החדשה שנוצרה מאז היווסדו של היישוב. התהליך ייצר והתניע דיאלוג רב-דורי בין המייסדים לאוכלוסייה הצעירה, ובנה קהילה רב-דורית ובעלת חוסן. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בכדי להבין לעומק את הקשר הרב-דורי ותרומתו לחוסן, קיימתי שיחה עם </span> </span> <a href="https://www.pardess.info/" target="_blank"> ד"ר אלינער פרדס </a> <span> <span> - פסיכולוגית קלינית, משלבת הוראה והדרכה בביה"ס לפסיכולוגיה באוני' רייכמן, ומרצה באוני' תל-אביב ובר-אילן. </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A2%D7%A8+%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1+%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C_428x640.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> אלינער, מכל היבטי החוסן שאת חוקרת, למה את מוצאת עניין בהיבטי חוסן של רב-דוריות וזקנה? </span> </h4> <p> <span> <span> המשיכה לתחום נובעת מתוך אמונה גדולה בחשיבות המשפחה, ובתרומת הקשר הבין-דורי לזהות שלנו ולחווית המשמעות שלנו. גדלתי באנגליה במרחק רב מהסבים והסבתות שלי. הגעגוע היה כוח מניע, והקשר העמוק נשמר דרך ביקורים, מכתבים ושיתוף בסיפורים. </span> </span> <span> כיום, אמי לקראת היציאה לגמלאות והילדים שלי יצאו מהבית כדי להקים משפחות משלהם. על רקע זה, מתחדדת לי החשיבות של הדיאלוג הבין-דורי. </span> <span> <span> אנחנו חוליה בשרשרת הדורות. </span> </span> <a href="https://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%94%20%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C_%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%9A.pdf" target="_blank"> ניצה איל ז"ל </a> <span> <span> נהגה לדבר על </span> </span> <span> מרוץ השליחים במשפחה </span> <span> :  כולנו ילדים של והורים של. אנו מקבלים ומעבירים מדור לדור אהבה, ערכים, ניסיון וידע. ההעברה מיטיבה עמנו, ומחזקת את המקבלים והמוסרים. </span> </p> <h4> <span> <br/> </span> </h4> <h4> <span> מהו הקשר הבין-דורי ומהי תרומתו לחוסן? </span> </h4> <p> <span> <span> מתוך המחקרים של מרשל דיוק בשנות ה-80, עולה ההבנה שילדים יוצאים נשכרים ככל שהם מכירים את השושלת הבין-דורית. </span> </span> <span> ילדים בעלי משענת של נרטיב משפחתי, מתמודדים טוב יותר עם אירועים בחייהם. </span> <span> <span> ככל שילדים ידעו על עברם ויחזיקו במורשת של "להעביר את זה הלאה",  תהיה להם חוויה של זהות איתנה, שייכות ומחוברות למשהו גדול מהם. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדיאלוג הבין-דורי תורם להפגת בדידות ולחוסן בגיל זקנה. היחסים בין הרצון לתת והרצון לקבל משתנים במהלך החיים. דווקא במחצית השנייה של החיים משתפרת היכולת לוויסות רגשות, ונלמדת ההנאה שבנתינה. הדיאלוג הבין-דורי ממקם את האדם במציאות של תנועה בשרשרת אינסופית, כפי שטענה ניצה אייל ז"ל ב"תמונות פסיכולוגיות": "וראה זה פלא: כל מה שמסרת לא אבד לך. המטען הרוחני שהעברת – הערכים, הדעות, המחשבות, הרגשות – כולו נשאר איתך. עדיין כולו שלך". </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני מאמינה שאכפתיות במפגש עם סבל אנושי היא הדרך להפיג את הבדידות, והמפתח לחוסן שלנו ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית. דווקא בתחום של הטיפול בזקנים, אני נחשפת לעדויות רבות של אפליה, גילנות, ומחסומים. </span> </span> <span> אני נפגשת גם בגילויים רבים של אנושיות ורצון טוב, אך אלה מלווים פעמים רבות בחוסר אונים והיעדר כלים. מתוך כך צמחה בי ההבנה שנדרש פיתוח של שיטות התערבות והכשרות ייעודיות למטפלים בבני הגיל השלישי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h4> <span> באילו שדות את פועלת לחיזוק הקשר הבין-דורי? </span> </h4> <ol> <li> <span> אני מטפלת בקליניקה ביחידים ומשפחות, ועוסקת בהורות בגיל מבוגר, באפשרויות של תיקון בגיל המאוחר, במצבים של נתקים וסכסוכים בין-דוריים. </span> </li> <li> <span> <span> באוני' רייכמן אני מלווה פרויקט המפגיש בין סטודנטים לגמלאים, סביב תחומי עשייה משותפים. התפיסה המובילה בפרויקט היא תקשורת בין-דורית התורמת לשני הצדדים. </span> </span> </li> <li> <span> בארגון סלע למען עולים נפגעי טראומה אני מובילה קבוצת תמיכה לסבים וסבתות שגידלו או מגדלים נכדים שהתייתמו. </span> </li> </ol> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-1250452.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> מה השתנה בשדה המחקרי ובשדה המעשי לאורך השנים? </span> </h4> <p> <span> <span> המחקר בתחום הזקנה התפתח בשנים האחרונות ואיתו גם המחקר על תקשורת בין-דורית וחוסן בזקנה. העלייה בתוחלת החיים, ושינויים דמוגרפיים אחרים, יצרו מציאות חדשה שבה זקנים רבים מצויים בירידה תפקודית ותלויים בסביבתם. המצב הזה מצריך היערכות של המשפחה, הקהילה והמדינה. השינויים הטכנולוגיים מציבים אתגרים חדשים, כי הזקנים עלולים להתקשות בשימוש בטכנולוגיה. </span> </span> <span> הקורונה העלתה למודעות את הכוח הטמון בדיאלוג הבין-דורי וביחסים במשפחה. </span> <span> <span> הקשרים המשמעותיים ביותר שלנו, אלה המזינים ביותר, דווקא הם עשויים להיות רעילים וחבולים, כלשונו של הפסיכואנליטיקאי אייגן. </span> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בספרות המקצועית ניכרת באופן כללי </span> </span> <span> מגמה של שינוי מעיסוק בזקנים כאוכלוסייה מוחלשת המצויה בסיכון, לעיסוק בזקנה מיטיבה ובחוסן. </span> <span> <span> כאמור, מחקרים על הזדקנות חיובית מעידים כי עם השנים הולכת ומשתכללת היכולת לוויסות רגשות, ואיתה גם הרווחה הנפשית, הקבלה והחמלה העצמית. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הבדידות נחשבת כמגפה חברתית של המאה ה-21. </span> <span> <span> זקנים רבים מתגוררים לבדם. בעבר זקנים טופלו במסגרת המשפחה המורחבת, ואילו כיום הילדים בונים את חייהם במקומות המרוחקים מבית הוריהם. בדו"ח הסיכום לשנת 2021 של זק"א, תועדו 171 מקרים של זקנים שמתו בגפם ונמצאו במצב של ריקבון מתקדם. שינויים חייבים להיעשות ויש ליצור מענה מערכתי משולב של מערכות בריאות, בריאות הנפש, חוק ועוד.  </span> </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> כיצד מהו"ת ישראל יכולה להשתלב בתחום העשייה הזה? </span> </h4> <p> <a href="https://www.betipulnet.co.il/page/Pathways_to_resilience_and_growth_processes_in_psychotherapy_newsletter" target="_blank"> בגיליון </a> <span> <span> שערכתי בנושא חוסן באתר בטיפולנט, הופיע גם </span> </span> <a href="https://www.betipulnet.co.il/particles/Identity_Community_Capability_3_resilience_circles" target="_blank"> המאמר </a> <span> <span> של מרים שפירא (מנהלת מהו"ת ישראל) על </span> </span> <span> תפיסת שלושת המעגלים של החוסן </span> <span> <span> (באיור). ההיבט הרב-דורי הוא חלק מהותי בשלושת המעגלים בתפיסה הזו. הזיכרונות שלנו יוצרים נרטיב בונה זהות, שמחבר אותנו עם הזולת והקהילה. עבודה חוויתית על סיפור חיים, במפגש הרב-דורי, תורמת לחיזוק של תחושת העצמי. </span> </span> <span> השתתפות ב"מרוץ השליחים" תורמת לחוסן האישי, המשפחתי והקהילתי. תחושת העצמי שלנו מתהווה ביצירת נרטיב אישי לסיפור שלנו. סיפורי חיים הם כלי שתורם לחיזוק המסוגלות שלנו ולחיזוק הזהות שלנו כבעלי מורשת וערכים, ויש לעודד את קיומם. </span> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-01-471w.png" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> מבחינה קהילתית, מהו"ת צריכה לעודד פעילויות משותפות בין-דוריות, שיחזקו את רשתות התמיכה ותחושת השייכות של חברי הקהילה. זה מה שהופך קהילה למקום שבו הפרטים, בכל גיל, מרגישים שייכים. </span> </p> <p> <span> אני רואה בכך הזמנה לכולנו - בואו נהיה קשובים לצרכים שלנו ולצרכים של אחרים. נחפש מענה לצרכים הללו. זו המהות של מעגלי התמיכה, ההזדמנויות לשילוב דורות ומתן המענה לכל הדורות, המתגבשים במסגרת מהו"ת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 01 Feb 2022 21:43:35 GMT https://www.mahut-israel.org/multi-generational thumbnail main image https://www.mahut-israel.org/certainty <div data-rss-type="text"> <p> <span> "התחושה שלי היא שבגל הנוכחי הקצב של האירועים ומהירות השינויים הם משהו שלא חווינו בגלים הקודמים. זה מצריך גמישות מאוד גדולה והתאמה מהירה למצב משתנה באופן תדיר" </span> </p> <h3> <span>   </span> </h3> <h2> <span> שיחה עם טל פסטרנק-מגנזי, עו"ס ומומחית חוסן </span> </h2> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/%D7%98%D7%9C+%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%A7+%D7%9E%D7%92%D7%A0%D7%96%D7%99_480x640.jpg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בספרו "על המלחמה" כתב קרל פון קלאוזביץ את המשפט המפורסם: "המלחמה היא ממלכת אי-הודאות". נראה שכיום אי-הודאות היא נחלת הכלל וכולנו מצויים בכוננות תמידית: האם יש בית ספר או לא, האם כדאי להיפגש עם אנשים או שהם מהווים גורם מאיים, האם יש להיכנס לבידוד ותחת אילו תנאים ולכמה זמן ומתי להיבדק, ואנחנו במהו"ת גם התלבטנו: האם לקיים </span> </span> <a href="https://fb.me/e/1FHIu4nCD" target="_blank"> כנס חורף </a> <span> <span> פרונטלי או מקוון. השגרה של כולנו מלאה בהתלבטויות, בלבול ואי-ודאות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h3> <span> מהו"ת בלב אי-הודאות </span> </h3> <p> <span> במהו"ת אנחנו רואים את השלכות תחושת אי-הודאות בשטח ועל כולם: אנו מספקים מענה לצוותי רווחה וטיפול שחווים לחץ ושחיקה לאור המצב, עורכים סדנאות להורים החווים קושי מתמשך, מלווים מסגרות וקהילות שסבלו מגילויי אלימות ואירועי תקיפה מינית, ומייעצים למנהיגים ומובילי קהילות על התמודדות עם המשבר בקהילותיהם. על מנת להבין את אי-הודאות והשלכותיה, נפגשתי לשיחה עם טל פסטרנק-מגנזי, עו"ס, מטפלת פרטנית, מנחת קבוצות בתחום טראומה, שכול, אובדן וחוסן, מרצה ועוד. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> איך את חווה את אי-הודאות כאשת מקצוע ובחייך הפרטיים? </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני חווה את אי הוודאות בכל מיני מישורים בחיי. </span> </span> <span> כמטפלת </span> <span> <span> אני פוגשת מטופלים שתחושת אי-הוודאות והמשברים המתמשכים מייצרים אצלם הרבה יותר חרדות, דיכאונות, קשיי ריכוז, אובדן של משמעות בחייהם ולעיתים אובדן דרך. </span> </span> </p> <p> <span> כמרצה, אני רואה שאי הוודאות משפיעה גם ברמה הקוגניטיבית. עולה קושי בריכוז ומורגש חוסר פניות רגשי ללימודים. </span> </p> <p> <span> נוסף לכך, ההנחיות הן מאוד רחבות ופחות ברורות. יותר אנשים נאלצים לקבל החלטות באופן עצמאי, ולחלקם זו חוויה קשה. בעיקר ביחס לעבר בו היו הנחיות ברורות ונוקשות. </span> </p> <p> <span> <span> כאמא לארבעה אני רואה כיצד אי-הוודאות הממושכת משפיעה על ילדיי. יש להם קושי להתמודד עם אכזבות עקב ביטולים של טיולים שנתיים שוב ושוב ברגע האחרון. הם חווים אתגרים חברתיים ולימודיים וחלקם מרגישים ייאוש מהמצב. </span> </span> <span> התחושה שלי היא שבגל הנוכחי הקצב של האירועים ומהירות השינויים הם משהו שלא חווינו בגלים הקודמים. זה מצריך גמישות מאוד גדולה והתאמה מהירה למצב משתנה באופן תדיר </span> <span> . </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <h4> <span> <span> איך המציאות הנוכחית משפיעה על החוסן של אנשים ומערכות? </span> </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> החוסן נשחק מאוד. אני מרגישה שאנשים עייפים, חווים ייאוש ותסכול מתמשך. בהתחלה הייתה תקווה שהמגפה תהיה אירוע קצר אבל התקווה נגוזה. אחר כך הייתה תקווה שהחיסונים ימגרו את המגפה. חווינו אכזבה נוספת. בהמשך, הבוסטר שוב העלה את רמות האופטימיות, אבל בגל הנוכחי התגלה כי גם מחוסנים ומחלימים מצויים בסיכון להידבקות. </span> </span> <span> אנשים מתקשים למצוא נקודות של אור בתקופה הנוכחית. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמו כן, תמיכה היא אחד המרכיבים החשובים בחוסן. העבודה מהבית והחשש מפני פגישה עם אנשים ובני משפחה, מייצרים ריחוק ופגיעה במעגלי התמיכה הטבעיים. </span> </span> <span> הריחוק של חלק מהאנשים ממעגלי תמיכה פוגע בחוסן שלהם. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/34d2ee51/dms3rep/multi/pexels-photo-7592988.jpeg" alt=""/> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> באילו כלים את משתמשת כדי לסייע לקהלים שאת פוגשת במצב הנוכחי? </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני משתמשת במגוון מודלים. </span> </span> <span> מודל הגנ"ה </span> <span> <span> מתאים לתקופה הזו וכדאי לתרגל אותו בכל יום: </span> </span> </p> <ul> <li> <span> ה </span> <span> <span> - הודיה: לערוך רשימה של 5 דברים שאנו מודים ומודות עליהם. חשוב להתמקד דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים. </span> </span> </li> <li> <span> <span> ג </span> </span> <span> <span> - גוף: לבצע כמה דקות של פעילות גופנית מועדפת כמו הליכה, פילאטיס, מוזיקה וריקודים עם הילדים, וכמובן צ'י קונג או יוגה החביבים עליי. </span> </span> </li> <li> <span> נ </span> <span> <span> - נשימה: תרגולים של נשימות ומדיטציות קצרות נמצאו במחקר כיעילים להורדת רמות הלחץ. ישנם סרטוניי תרגול נהדרים ביוטיוב למי שזקוק לליווי והדרכה. תרגולי נשימה ומיינדפולנס מכוונים את תשומת הלב לנוכחות של מחשבות ותחושות ומאפשרים מגע מחודש איתן. </span> </span> </li> <li> <span> ה </span> <span> <span> - השראה: למצוא ציטוט, ספר, פודקאסט, הרצאה וכו' שיעוררו השראה, יחברו אותנו למשהו שהוא מעבר לכאן ועכשיו, יעוררו התרגשות וחשיבה מחוץ לקופסה, וחיבור לתשוקה. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <h4> <span> איך השתנה העיסוק בחוסן בשנתיים האחרונות? </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> החוסן תפס מקום של כבוד. הוא הפך להיות נושא מרכזי במגפה הממושכת. אנשים מבינים שגם אם יש להם חוסן טבעי, עדיין </span> </span> <span> החוסן הוא גמיש, משתנה ומצריך מקום ותרגול יומיומי. </span> <span> <span> נוסף לכך, נוצרה הבנה שחוסן לא מושג בדברים גדולים כמו חופשה בת חודש בקריביים. </span> </span> <span> החוסן דומה יותר לחטיפי אנרגיה </span> <span> <span> , ומושג באמצעות שינויים קטנים ומכוונים בשגרה. </span> </span> <span> השינויים הקטנים הם היוצרים את השינויים המהותיים ביומיום ואת החוסן. </span> </p> <h4> <span> <br/> </span> </h4> <h4> <span> <span> איך את רואה את המצב הנוכחי משפיע על העשייה של מהו"ת ישראל בהווה ובעתיד? </span> </span> </h4> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> החוסן הפך להיות דבר מהותי ולא מותרות. הוא הפך הכרחי ומהותי ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית. אני מאמינה שעובדה זו תשפיע על הפעילות של מהו"ת. באחריותנו להמשיך לפתח כלים ומודלים חדשים להתמודדות עם המצב הנוכחי של אי-ודאות ממושכת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> נסיים בשיר נפלא של נטלי מנחם: </span> </p> <p> <span> אשרי האיש </span> </p> <p> <span> שנושק לשמחה </span> </p> <p> <span> כשהיא חולפת על פניו </span> </p> <p> <span> מחבק את העצב </span> </p> <p> <span> רגע לפני שהוא ממשיך, </span> </p> <p> <span> אשרי האיש </span> </p> <p> <span> שמבין את הזמניות, </span> </p> <p> <span> את חוק הארעיות </span> </p> <p> <span> ונשאר יציב </span> </p> <p> <span> בנסיבות משתנות </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 25 Jan 2022 12:48:42 GMT https://www.mahut-israel.org/certainty מודל הגנ"ה, חוסן, ודאות, התמודדות thumbnail main image